ד”ר דני בן שחר: המדינה מקפחת את לווי המשכנתאות
בכתבה שפורסמה באתר “דה מרקר” מוחה ד”ר דני בן שחר, מרצה בטכניון ואחד ממנסחי הצעת החוק שהוגשה על ידי חבר הכנסת גילאון ועסקה בביטול עמלת הפירעון המוקדם על המשכנתאות, על העובדה שהמדינה ממהרת להתערב כאשר מדובר בהתרת כבלי השוק החופשי אך כאשר מדובר בהטלת רגולציה על מוסדות פיננסיים על מנת להיטיב עם האזרח הקטן הממשלה דווקא נוקטת במשנה זהירות, הכל לטובת אותם גופים חזקים.
עיקרה של הצעת החוק היה חיוב הבנקים השונים להציע ללווים מסלול ריבית קבועה ללא עמלת פירעון מוקדם בנוסף על מסלולי הריבית הקבועה שהבנקים מציעים כיום. כאמור, וועדת השרים לעינייני חקיקה החליטה שהיא אינה מעוניינת לתמוך בהצעה זאת, שללא ספק הייתה עשוייה להיטיב עם לווים המעוניינים לפרוע (או למחזר) את המשכנתא בעתיד ואשר כיום המסלולים הקבועים אותם הם מחוייבים לקחת (כיום לפחות שליש מההלוואה חייבת להיות בריבית קבועה) גורמים לכך שהם נאלצים לשאת בעמלת פירעון מוקדם על פעולות אלו.
הנימוק שהציגו הפיקוח על הבנקים כמו גם אגף התקציבים באוצר להתנגדותם להצעה הייתה “יציבות הבנקים” וכאמור – ועדת השרים לעינייני חקיקה בחרה לעמוד (שוב) לצידם ולא לצד הלווים. אלא שכאן מציג ד”ר בן שחר את הבלוף הגדול שמאחורי ההתנגדות: הצעת החוק לא באה לחייב את הבנקים לבטל את מסלולי הריבית הקבועה הנושאים עמלת פירעון מוקדם, אלא מבקשת לחייב אותם להוסיף אלטרנטיבה: מסלול בריבית קבועה ללא עמלת פירעון מוקדם, שעליו הם יוכלו לגבות ריבית גבוהה יותר אשר תפצה אותם במקרים בהם יחליטו הלווים לפרוע את ההלוואה טרם זמנה. המשמעות היא שההצעה כלל אינה פוגעת ביציבותם של הבנקים ובד בבד עשוייה לסייע ליציבותם של משקי הבית בישראל.
עוד מציין ד”ר בן שחר את הסיכון אשר כרוך בפירעון המוקדם מבחינת הבנקים. לדבריו, הסיכון הוא שכאשר הלווה יחסל את ההלוואה הריבית עליה תהיה גבוהה מהריבית הקיימת בשוק וכך ייפגעו רווחי הבנק העתידיים. אלא שלבנקים יש שתי דרכים לבטח את עצמם מפני תרחיש זה: א. על ידי גביית ריבית גבוהה יותר על הלוואות בריבית קבועה ללא עמלת פירעון מוקדם. ב. במרווח הקיים בין הריביות שהבנקים משלמים למקורותיהם הכספיות לריביות שהבנקים גובים כשהם מעניקים אשראי. בתחום המשכנתאות, מרווח זה הוא כ – 0.5 – 1 אחוזים ובמקרה של מתן הלוואה ללא עמלת פירעון מוקדם ניתן יהיה להעלותו.
נוסף על האמצעים להתגוננות מפני פגיעה ברווחיותם, ישנה עוד נקודה חשובה הפועלת לטובת הבנקים והיא חוסר הידע הפיננסי של משקי הבתים בישראל, שנמנעים מביצוע מיחזור משכנתא גם כאשר הריביות בשוק יורדות. המשמעות היא שהסיכון שהבנקים יעמדו בפניו אם יחוייבו להציע מסלול קבוע ללא עמלת פירעון הוא סיכון קטן ושולי למדי.
בתחילת הכתבה כמו גם בסופה מציין ד”ר בן שחר את המתרחש בארה”ב, שם נאסרה על הבנקים הטלת עמלת פירעון מוקדם והיא מותרת רק במקרים בהם ההלוואה נחשבת להלוואה לא מסוכנת, וגם אז הבנקים מוגבלים בשיעור העמלה אותה מותר להם לגבות כמו גם במספר השנים שניתן לגבותה. הוא מסכם ואומר כי בעוד שבארה”ב הוחלט כי ניתן להקל על משקי הבית בתשלומי ההלוואה כאשר הריביות בשוק יורדות וזאת מבלי לפגוע ביציבות הבנקים, בארץ החליטו משום מה כי לא ניתן לעשות זאת.