מחירי הדיור והמשכנתאות יכולים לחוות ירידה של ארבעים אחוזים
הזוגות הצעירים מסתכלים על צעדי הממשלה, על כל התוכניות, על קבינט הדיור, על כל מיני דברים שונים ומשונים. יש לזה בכלל סיכוי, שמחירי הדיור והמשכנתאות יירדו או שאנחנו….?
זו החלטת ממשלה של דקה, לא דבר מסובך. אם בכלכלה אומרים לך שדבר הוא מסובך, ולמדת כלכלה ואתה לא מבין, לא אתה טמבל, אלא מי שאמר לך הוא טמבל. בכלכלה זה פשוט, מה שצריך לעשות, שלימדו אותנו בשיעור הראשון במבוא לכלכלה הוא שאם יש מחירים גבוהים, אתה מגדיל את ההיצע והמחירים יורדים, נכון? סיפרו לנו על העגבניות את זה, סיפרו על מלפפונים וזה נכון גם לגבי מחירי הדירות.
אם אתה רואה שהמחירים הם גבוהים תעלה את ההיצע, תגדיל. במקום שאתה מפשיר 20 אלף יחידות דיור תפשיר 40 אלף, חמישים אלף, בוא נראה מה יקרה. אם הכלל הראשון בכלכלה לא עובד אז חבל על הזמן שאתה מראיין אותי. ארבעים שנה כלכלן מלמד, דור אחרי דור, אתה אומר לי שהדבר הבסיסי בכלכלה לא עובד? שהגדלת ההיצע לא מורידה את המחירים?
אבל אם יש לנו עליית מחירי דיור ומשכנתאות בשבע שנים של כמעט שמונים אחוז, אז המחירים לא יירדו בשמונים אחוז אחורה.
לא, הם לא צריכים לרדת בשמונים אחוז. אם הם יירדו בארבעים אחוז זה יחזיר את זה למצב שפוי. אמרו שזה לא יכול לקרות…. בארצות הברית, אם הכלכלה, אמרו שלא יכול להיות, המחירים יכפילו את עצמם תוך פחות מעשר שנים. ואז קרה יום אחד, ב – 2007 – 2008 נפלו עליהם השמיים, המחירים ירדו בארבעים אחוז. ואז גרינשפן, שהיה ראש הבנק הפדראלי, מה שאנחנו קוראים הנגיד, 20 שנה הוא היה שם, הוא ידע את הכל, הוא אמר לקונגרס בעדות – אני בהלם.
בוא שלא אנחנו ניכנס להלם ועוד שלוש ארבע שנים יגידו לך כל אותם אנשים חשובים שאומרים היום שמחירי הדיור והמשכנתאות לא יכולים לרדת, הם רק עולים, שיקראו את העדות של אלן גרינשפן לפני הקונגרס האמריקאי. האיש עד היום בהלם.
אז אם אנחנו מסכמים את השיחה שהתחילה בזה שיש בועה – אז אנחנו לפני פיצוץ של בועה?
בועה מהגדרתה היא מתפוצצת. בועה לא יכולה להחזיק לאורך זמן. ואין כאן מקרה מיוחד של בועה מיוחדת שתחזיק לאורך זמן. אין חוק שאומר שבמדינת ישראל צריך לדפוק את הדור הצעיר. אין כזה חוק. אין חוק כזה בתורה או בכלכלה.
אז בשורה התחתונה, זה עיניין של זמן עד שהמחירים יירדו?
זה עיניין של זמן עד שיבינו שירידת מחירי הדיור והמשכנתאות היא לטובת רוב האוכלוסייה בישראל. ואני אגיד במילה אחת: כל מי שרוצה לשפר דיור, יש לך דירת שלושה חדרים שעולה שני מיליון שקל ואתה רוצה דירת ארבעה חדרים שעולה ארבעה מיליון שקל, אתה צריך להביא עוד שני מיליון מהבית. אם המחירים ירדו בחצי, אז השני מיליון שקל שלך זה מיליון, הארבעה מיליון זה שני מיליון, זה אומר שתצטרך להביא רק מיליון מהבית.
זאת אומרת שכל מי שרוצה לשפר, הרי גם מי שגר בפנטהאוז רוצה לשפר, אבל ככל הידוע לי רוב האנשים לא גרים בפנטהאוזים. אז בעצם זה טוב לרוב האנשים. זו סתם אשלייה שאני קניתי דירה במיליון והיום היא שווה חמישה מיליון. לא נותן לי כלום. אני לא קונה במכולת עם זה שערך הדירה שלי עלה. אני לא קונה מכונית עם זה שערך הדירה שלי עלה. אני אתקע בדירה הזאת או שאני צריך להביא כסף לשפר את הדירות, זה סתם משחקים שמשחקים עם אנשים. הרי כל בנאדם שעבד ומגיע לדירה, אחרי זה אנשים לוקחים פי חמש ופי שש, הוא לא מבסוט כי הוא מבין שהוא לא יכול לקנות לילד שלו דירה. אז הוא אומר את הדבר הבא: שלא תעיז להוריד את המחיר של הדירה שלי, אבל לילד שלי – תן לו בזול. מאיפה תקנה דירה בזול, ממני? אם לא תוריד את המחירים, מאיפה תהיה לך דירה בזול?
אין ספק שזה פרדוקס. פרופסור יעקב שיינן, תודה רבה.