על משכנתאות ואתיקה בנקאית
כלווי משכנתאות, חשוב לכם לדעת האם הבנק שלכם באמת משתף אתכם בכל המידע החיוני והאם הוא מסייע לכם לשמור על הזכויות שלכם הוא שהוא עסוק רק בצבירת רווחים. כתבה שפורסמה ב”דה מרקר” דנה בנושא ונותנת במה לפרופ’ רות פלאטו-שנער שטוענת כי התנהלותם האתית של הבנקים בעייתית למדי והיא שהביאה עליהם את החמרת הפיקוח והרגולציה.
פלאטו-שנער מביאה שתי דוגמאות בולטות מעולם המשכנתאות:
הדוגמא הראשונה מתייחסת למקרה של מימוש ההלוואה. כאשר לווה אינו מצליח לשלם על הבית והבנק מעוניין לבצע תהליך שנקרא “מימוש משכנתא“, כלומר מכירת הנכס על מנת להחזיר לעצמו את כספו, עליו לדאוג לאותו לווה לדיור חלופי, זאת בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. אלא שהבנקים מצאו דרך יצירתית לעקוף את החוק הנ”ל ולמעשה החתימו את הלווים על וויתור על ההגנה של החוק. כמובן שהם לא עשו זאת בגלוי, אלא פשוט הכניסו את סעיף הוויתור לתוך חוזה ההלוואה הסטנדרטי, מבלי ליידע בכך את הלווים שלא טרחו להתעמק בחוזה.
בסופו של דבר מקרים רבים מאוד הגיעו לבתי המשפט, שלעיתים קרובות פסקו לטובת הלווים, באופן שהותיר את הבנקים ללא יכולת לממש את ההלוואה. פלאטו-שנער ציינה כי במקרים רבים שהגיעו לערכאות משפטיות, מדובר היה בהורים של לווים ששיעבדו את דירתם עבור ההלוואה של ילדיהם וכלל לא יודעו על כך שהם עלולים לאבד אותה במקרה של מימוש משכנתא.
התוצאה הסופית עבור הבנקים הייתה גרועה למדי: הכנסת תיקנה את החוק, כך שכיום אם בנק אכן מעוניין לפנות לווה מדירתו הוא מחוייב לדאוג לאותו לווה לדיור חלופי, דומה ברמתו לזו של הדירה המקורית של הלווה וזאת לתקופה של שנה וחצי.
עוד דוגמא שפלאטו שנער בוחרת להביא היא חוק הערב המוגן:
בשנות ה – 90, מי שהיה מעוניין לקבל משכנתא נאלץ להתמודד עם דרישת הבנקים להביא ערבים. אלא שגם כאן בחרו הבנקים שלא לפעול באופן אתי: הם אמנם סיכמו עם אותם ערבים על סכומי ערבות מסויימים, אך בסופו של דבר הם לא הגבילו את הערבות שנחתמה להלוואה המסויימת, או שהחתימו את אותם ערבים על ערבות שאין בה הגבלת סכום.
כמובן שמדובר כאן בחוסר אתיקה מהסוג המכעיס ביותר, שכן הן לערבים והן לבנקים היה ברור שהערבות ניתנת עבור הלוואה ספציפית. כך או כך, כשהבנקים ביקשו לממש את ההלוואות, במקרים רבים הם פנו קודם כל לערבים ולא הסתפקו בלתבוע מהם את כספי המשכנתא, אלא חייבו אותם גם על הלוואות אחרות של הלווה.
גם כאן החגיגה הסתיימה בסופו של דבר ולא בתוצאה הרצויה ביותר עבור הבנקים: כתוצאה מהתנהלותם הבעייתית קמה מחאה ציבורית, ובסופו של דבר הכנסת תיקנה את חוק הערבות והגנה על הערב באופן נרחב כל כך עד שכיום הבנקים כבר לא מבקשים ערבים, שכן מבחינה חוקית קשה מאוד לגבות מהם את הכספים. הבנקים, יש לציין, לא היו מרוצים כלל מהעיניין ואף ניסו לבטל את התיקון לחוק, אך בסופו של דבר הוא עבר.
המסקנה העולה מדוגמאות אלו ודוגמאות אחרות שהובאו בכתבה היא שהתנהלות לא אתית אינה מועילה לבנקים לטווח הארוך. בטווח הקצר היא אולי עשוייה להגדיל את הרווחים, אך בסופו של דבר היא מזיקה למוניטין הציבורי שלהם ומביאה להגברת הרגולציה. מסקנה נוספת וחשובה לא פחות קשורה אליכם הלקוחות: בפעם הבאה שאתם יושבים מול פקיד בנק מדושן עונג כדאי שתחשבו פעמיים לפני שאתם מקשיבים לעצות שהוא מחלק לכם. אחרי הכל, הבנקים עדיין לא תיקנו את התנהגותם, ועד שהם יעשו זאת, חובת הבדיקה, הפקפוק וקריאת החוזים מוטלת עליכם.